רביעי, 16 ינואר 2013 03:07

"הזכות הבסיסית לעבודה"

ה"זכות לעבודה" קיימת רק אם תצליחו לשכנע מעסיק כי אתם מסוגלים ליצור עבורו ערך כלכלי אמיתי. השבתת נמל אשדוד כדי לסכל הזזת עובדת מיותרת שנשואה לחבר ועד... אינה מימוש של "זכות", אלא סחיטה של דמי חסות.

שמעתי אתמול באחד מערוצי הרדיו את הביטוי "הזכות הבסיסית לעבודה" – סיסמה שעולה תכופות כאחת מ"זכויות היסוד החברתיות". דרישה זו מניחה שקיימות במשק מאות אלפי משרות שאיכשהו נוצרו והן עומדות לחלוקה להמונים. מקומות העבודה מוחזקים בידיהם של "מעסיקים", שעושים בהם כבתוך שלהם ומחלקים אותם לפי סדרי עדיפויות אנוכיים להמונים שכמהים למקום עבודה. המעסיקים הם "בעלי הבית" של מקומות העבודה, של המשרות. מכיוון שהשיקולים שלהם בחלוקת מקומות העבודה הם תועלתניים וגרידיים – על הממשלה להתערב ולדאוג שלכל אזרח יהיה מקום עבודה הגון ובשעת הצורך על הממשלה "ליצור" מקומות עבודה.
 
ובכן, מקומות עבודה אינם נמצאים סתם כך במשק וכל שנותר הוא לחלק אותם לציבור. מקומות העבודה קיימים כי יזמים ומעסיקים יוצרים אותם. והמעסיק יוצר מקומות עבודה כי הוא רוצה ליצור רווח עבור עצמו. המעסיק רותם לצורך זה את כישרונו לייצר דבר מה בעל ערך, מגייס כסף, שוכר מקום, וגם מגייס עובדים – כל הגורמים האלה גם יחד עוזרים לו להגשים את מטרתו – שיפור רמת חייו שלו באמצעות יצירת ערך להמוני לקוחותיו. 
 
דוגמה פשוטה הוא איש צעיר שהשקיע מספר שנות לימוד וכסף בלימודי משפטים, עבד, התמחה והגיע למסקנה שהוא יכול למכור באופן עצמאי שירותי עריכת דין לאזרחים שזקוקים לשירות. עורך הדין הצעיר הוא יזם לכל דבר – הוא לוקח על עצמו סיכון של טעות בשיקוליו – ייתכן שלא יצליח לשווק את יכולותיו לדי לקוחות. יזם אינו יכול לאלץ לקוחות לבוא אליו – הוא חייב להציע להם ערך. כך יצר עורך הדין הצעיר מקום עבודה גם למזכירה. הוא לא יצר את הג'וב עבור המזכירה הוא יצר את מקום העבודה המוצע עבור עצמו – לתועלתו בלבד.  

 ישראל מדורגת במקום ה-38 בדירוג קלות עשיית עסקים של הבנק העולמי, בתחתית רשימת מדינות המערב. אם הממשלה מקשה על עשיית עסקים בישראל, אז היא מקשה על יצירת מקומות עבודה חדשים ואלה נודדים לארצות בהם קל יותר להקים עסקים וליצור מקומות עבודה.

לא המעסיקים מעבירים מקומות עבודה לחו"ל 

לא בעלי דלתא טקסטיל העבירו את המתפרות לירדן ממקומם בגליל. מי שדוחף בעלי עסקים להעביר עסקים לחו"ל אינן החברות, אלא הצרכנים. מיליוני הצרכנים דורשים מחירים זולים יותר למוצרים שעל המדפים, אנשי העסקים משתדלים לרָצות את הלקוחות שדורשים בתוקף  מחירים נמוכים. 
 
עיתון מעריב עמד בפני סגירה ו"פגיעה בזכויות" של למעלה מאלף עובדים לא בגלל דנקנר ונמרודי, אלא בגלל סתיו שפיר ודפני ליף – הן וידידיהם מעדיפים לקרוא חדשות חינמיות באינטרנט, או ב"ישראל היום", שניתן לקרוא חינם בבית הקפה החביב באבן גבירול.
 
הצרכנים חסרי "הרגישות החברתית" 
 
תמיד חלמתי להקים דוכן פלאפל בצומת אסטרטגית, ננסה יחד להגשים את החלום, לפחות בתרגיל תיאורטי: נשכור מבנה, ונעסיק עובד מטבח ועובד ניקיון כללי. ניתן להם את מלוא הזכויות: שכר שגבוה משכר המינימום, הפרשה לפנסיה וביטוח לאומי, נשלם לעובד "הבראה" ו"ימי חופשה" לפי חוק. לאחר תחשיב זהיר, וכדי שיישאר לנו רווח שמצדיק את הסיכון שלקחנו על עצמנו בפתיחת העסק – נאלץ למכור מנה פלאפל ב-25 שקלים. 
 
כמה ממפגיני תנועת המחאה יבואו לקנות פלאפל אצלנו? האם דפני ליף תעצור לקנות מנת פלאפל? תשכחו מזה, הם יקנו אצל המתחרה ממול, זה שמעסיק את הסודאני ומשלם לו "בשחור", וכך מצליח למכור מנה ב-14 שקל. האם יעזור לנו שנתלה שלט גדול מעל הדוכן – "כאן מועסקים עובדים שזוכים למלוא הזכויות"? 
 
התנועות החברתיות טוענות נגד המפעלים שמעסיקים עובדים "ללא זכויות": מתעללים בקופאיות שנדרשות לעמוד על רגליהן מול הקופה, מתקמצנים על חופשות, מעסיקים עובדי קבלן, משלמים שכר נמוך משכר המינימום ומעניקים שי נמוך מידי לחג. 
 
נפשוט את הרגל מהר מאד אם נציית לדרישות אנשי "הצדק החברתי" –  נסגור את העסק כי הם עצמם לא יבואו לקנות אצלנו פלאפל. הם יקנו (ובצדק) אצל המתחרה, מעבר לכביש, שאינו מיישם אף אחת מדרישותיהם. הם לא יפגינו "סולידאריות חברתית" ולא יתמכו בעסק שלי שמחלק "זכויות חברתיות" לעובדיו. צביעות וכפל לשון תמיד אפיינו את מנהיגי התנועות הסוציאליסטיות.    
 
עסק משתדל למכור במחירים הנמוכים האפשריים כי הוא זקוק ללקוחות שיקנו. הלקוחות דורשים מחיר נמוך. הלקוחות הם שלמעשה מכתיבים העסקת עובדי קבלן. ה"גרידיות" וה"קמצנות" של דפני ליף וחבריה היא הסיבה ל"פגיעה בזכויות העובדים".
 
אם כך, "הצרכן האכזר" הוא שקובע את זכות הקיום של עסקים. עסק שאינו מפיק ערך לצרכן אין לו זכות קיום. וכדי שעסק יוכל להפיק ערך הוא צריך שכל עובד ייתן את חלקו ביצירת הערך. מקומות עבודה נוצרים אך ורק כדי ליצור ערך כלכלי. ה"זכות לעבודה" עומדת לכם רק אם תצליחו לשכנע מעסיק כי אתם מסוגלים ליצור עבורו ערך כלכלי אמיתי. 
 
זכות לעבוד קיימת רק מכוח הסכמה הדדית בין מעסיק לעובד. רק המעסיק יכול לקבוע אם העובד תורם ערך לעסק, ולכן למדינה אין יכולת ליישם את ה"זכות לעבודה". לא קיימת "זכות לעבודה" שמנותקת מיכולת יצירת ערך עבור המעסיק – זו אינה "עבודה", אלא מתן צדקה, או סחיטת דמי חסות מהמעסיק כדוגמת השבתת נמל אשדוד אתמול בגלל ניסיון המנכ"ל להיפטר מעוזרת מיותרת שנשואה במקרה לאחד מבכירי הוועד...  
 
מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 30 יולי 2016 03:51

3000 תוים נשארו