שלישי, 07 פברואר 2012 03:23

זכויות העובדים וזכות השביתה מול זכויות האדם

מידי פעם אני מקבל מיילים ששואלים מדוע אין באתר פרק על יחסי עבודה וזכויות עובדים. ערב השבתת המשק (בזמן העלאת הכתבה השביתה עדיין לא "סופית") הוא עיתוי ראוי לפרסום תקצירו של פרק עתידי.

מידי פעם אני מקבל מיילים ששואלים מדוע אין באתר פרק על יחסי עבודה וזכויות עובדים. ערב השבתת המשק (בזמן העלאת הכתבה השביתה עדיין לא "סופית") הוא עיתוי ראוי לפרסום תקצירו של פרק עתידי:

                                                                                         ***

מערכת יחסי העבודה היא דוגמה בוטה להפרת זכויות האדם על רקע כלכלי. כאשר יזם מוכשר מסתכן, מגשים רעיון נועז, משקיע מפרי רוחו וכישרונו בעסק, מגייס משקיעים שמסכנים גם הם את פרי עמלם, יוצר מקומות עבודה ומצליח כלכלית – העסק המצליח הוא קניינו הפרטי והבלעדי של היזם. אין לאף אחד זכות להחרים או להשתלט על רכושו. כלל זה ברור לנו מאד כאשר אנחנו מעסיקים עוזרת בית, או שוכרים מורה לאנגלית עבור הילד. אנחנו לא מעלים על דעתנו שלעוזרת הבית יש "זכויות" בדירה שלנו כי היא עובדת אצלנו מזה עשור, ובעבודתה המסורה "תרמה" ליכולתנו לעבוד ולהרוויח. אין עוררין על זכותה לדרוש מעת לעת העלאת שכר, אך כולנו מסכימים שזכותנו להתנגד לדרישתה. היא רשאית לשבות, אך אסור לה לחסום את דלת הכניסה לדירתנו, או לנתק לנו את זרם החשמל. היא רשאית לשבות ואנחנו רשאים לפטר אותה – אם לא נגיע להסכמה מרצון הדדי.

יחסי העבודה במסגרת הביתית נקבעים כמעט בלעדית על ידי כוחות השוק. אנחנו מעסיקים עוזרות בית, מורים לשיעורי עזר, עובד ניקיון בחדר המדרגות, ולפעמים גנן קבוע. כולנו מנסים לשלם את השכר הנמוך האפשרי ומנגד – העובד, מנסה לקבל את התמורה הגבוה ביותר עבור עבודתו. אנחנו מגיעים להסכמה. לא מעניין אותנו שכר המינימום במשק, כמה שעות מותר לעבוד, או החוק שקובע שכר גבוה במשמרת ערב. למרות ההתעלמות מחוקי כפיה ממשלתיים במסגרת הביתית – עוזרת בית ומורה פרטי משתכרים היטב. השוק קובע את שכרם ואת תנאי עבודתם. 

זכות ההתאגדות

במדינה חופשית שמורה לכל אדם הזכות להתאגד יחד עם אזרחים אחרים לפעילות משותפת. במדינה מוסרית אין לאזרח שום זכות להפעיל כוח כפיה על אזרח אחר, ובכלל זה לאיגוד של מספר אזרחים. עובדים רשאים להתאגד במסגרת איגוד מקצועי ככל שיחפצו ולממן מכיסם את פקידי האיגוד. אזרח רשאי להצטרף לכל איגוד במדינה חופשית אך ורק מרצונו החופשי וללא כפיה. כלל זה צריך לחול גם על איגודי עובדים. מעסיק אינו רשאי למנוע מעובד להתאגד, אלא אם הסכימו ביניהם על כך מראש בהסכם העבודה. הפר העובד את הסכם העבודה – רשאי המעסיק לפטר אותו. זכות זו עומדת למעסיק וגם לעובד. אפשר לפטר ולהתפטר לפי הכללים שהסכימו ביניהם בהסכם העבודה. אם העובד חיוני למעסיק, או שמספר גדול של עובדים התאגדו בו זמנית, גדל כושר המיקוח של העובד – והמעסיק יחשוב פעמיים אם לפטר קבוצת עובדים גדולה. עובדים רשאים לשבות, אך עליהם לקחת את הסיכון שיפוטרו.

עובד יוכל להפיק תועלת מהצטרפות לאיגוד מקצועי במדינה חופשית – האיגוד יכול לסייע לעובד למצות את יכולת ההשתכרות שלו בהתאם לתנאי השוק. לאיגוד קל יותר לאסוף מידע על רמות השכר במקומות עבודה אחרים מאשר לעובד הבודד; לקבוצת עובדים, יש כאמור, כוח מיקוח גדול יותר. 

"זכות השביתה" אינה צריכה להיות חלק מספר החוקים. אדם חופשי במדינה חופשית רשאי לשבות ממלאכה – אך עליו לשאת בתוצאות החלטתו. 

שכר ותנאי עבודה צריכים להיקבע בין עובדים למעסיקים במו"מ חופשי. העובדים מתחרים ביניהם על מקומות העבודה והמעסיקים מתחרים ביניהם על העסקת עובדים. המעסיק זקוק לעובד לא פחות מאשר העובד זקוק למקום העבודה. במקצועות ובעיסוקים בהם סף דרישות הקבלה נמוך – יש היצע גדול של עובדים ולכן שכרם נמוך. ככל שכישורי עובד ייחודיים, יקשה על המעסיק לוותר עליו ושכרו יעלה.

שוק שירותי העבודה דומה לכל שוק כלכלי אחר – העובדים מוכרים את שירותיהם למעסיק תמורת תשלום מוסכם. העובד מקבל תשלום עבור שירותי העבודה שהוא מספק ואינו קונה "זכויות" ברכוש הפרטי של בעל העסק. במקצועות ובתפקידים מאד מבוקשים, ייתכן שעובד יקבל, במסגרת הסכם העבודה, גם חלק מהבעלות על העסק, אם הוסכם כי חלק מהתשלום יתבצע במניות או באופציות.

זכות השביתה בסקטור הציבורי

בשוק עבודה תחרותי יש בלמים ואיזונים: מעסיק לא יסכים להעלאת שכר העבודה לשיעור שיאלץ אותו להפסיד, גם העובדים יודעים לרוב עד כמה המעסיק לחיץ במו"מ על שכר. את מחיר המוצרים שהמפעל מייצר קובעת התחרות בשוק. מנגנון המחירים התחרותי מכתיב את החסם העליון למחיר שבעלי עסק יכולים לשלם עבור שכר עבודה (ועבור גורמי ייצור אחרים) – אם תיפרץ התקרה, המפעל לא ישרוד מול מתחרים. כאשר המעסיק היא המדינה, לא קיימת מערכת מחירים תחרותית ל"מוצרים" שהמדינה מספקת לציבור, לדוגמה: אין שוק תחרותי לשירותי צבא ולכן אין גורם אובייקטיבי חיצוני שיגביל את גובה השכר בצבא. כך גם בשירותי מדינה אחרים. בעל עסק פרטי משלם מכיסו את שכר העובדים, אולם כאשר המדינה היא המעסיק – אין למדינה "כיס" עם כסף – הציבור כולו נושא בתשלום. מנהלי המו"מ על השכר, מטעם המדינה, לא משלמים מכיסם את שכר העובדים, איתם הם מנהלים מו"מ. לכן, התנאי להעסקה על ידי המדינה צריך להיות הסכמה מראש שאין זכות לשביתה בסקטור הציבורי (כך גם מקובל היום בצבא קבע ובמשטרה). 

השכר בסקטור הציבורי צריך להיקבע על ידי מנגנון עדכון שידרג משרות לפי ממוצע השתכרות של משרות בעלות אופי דומה בסקטור הפרטי. ייתכנו מנגנוני עדכון אחרים. אם השכר בסקטור הציבורי יהיה נמוך ביחס לשוק הפרטי, הממשלה תתקשה לגייס עובדים לסקטור הציבורי ותעלה את השכר. גובה השכר בסקטור הציבורי צריך לאפשר גיוס עובדים, תוך תחרות עם השכר המוצע בסקטור הפרטי – לא מעבר לכך.

הסקטור הציבורי בישראל הוא המעסיק הגדול ביותר, כ- 800 אלף עובדים. לעיוותי השכר בסקטור זה יש השפעה מכרעת על רמת החיים בישראל ועל יוקר החיים. שכר עובדים אלה ממומן על ידי מיסוי כבד שמוטל על יתר האזרחים ומתבטא, בין היתר, במחירי המוצרים בסופרמרקט. תפוקת עובדים אלה, בדרך כלל נמוכה משמעותית מעובד בסקטור הפרטי בתפקיד מקביל. בסקטור הציבורי אין קשר בין התפוקה, ואיכות העבודה לבין השכר וההטבות האוטומטיות. השכר בסקטור הציבורי נקבע לפי הכוח להזיק לציבור ולפוליטיקאים. ככל שהמוסד הציבורי יכול לגרום נזק רב יותר, כן יעלה שכר עובדיו: לכן עובדי הנמל, חברת החשמל ושדות התעופה מככבים בטבלאות השכר. צמצום דרסטי של תפקידי המדינה, על פי המתווה המוצע באתר "קו ישר", יכווץ את הסקטור הציבורי להיקף מינימאלי, וכך יקטנו העיוותים והנזק. לצערנו אין מנוס מסקטור ציבורי כלשהו. 

"חקיקת עבודה" פוגעת ברמת החיים של כולנו


המבנה הנוכחי של שוק העבודה והחקיקה שביסודו, מעודדים מוסר עבודה נמוך ואף תשלום שכר עבור בטלה (אבטלה סמויה). חוקי העבודה מונעים במקרים רבים התייעלות והעברת עובדים לתפקיד מתאים יותר לכישוריהם. "חקיקת העבודה" חוסמת מקומות עבודה בפני עובדים חדשים מוכשרים שמנסים לפלס דרכם אל שוק העבודה. ניצול בלתי יעיל של כישורי עובדים גורר התייקרות של מוצרים ישראלים שמתקשים להתחרות על ארנקו של הצרכן בעולם. כך תורמים חוקי העבודה לירידה ברמת החיים של כל האזרחים. לחלקנו יש "קביעות" בעבודה – אבל אנחנו כולנו עניים יותר. עובדי חברת חשמל משלמים עבור מערכת חינוך יקרה וגרועה, והמורים המוגנים משלמים עבור חשמל יקר וישלמו בעתיד עבור הר החובות המצטבר של חברת החשמל. 

שוק העבודה מתעוות גם כתוצאה מזחילה מתמדת אל שיטת הגילדות שהייתה נהוגה בימי הביניים. היום קוראים לתופעה "הסדרת המקצוע". זהו כפל לשון בעזרתו מוכרים לציבור את הרעיון שכדי להגן על "ההמונים הנבערים" צריכים לעגן בחוקי המדינה התאגדות של בעלי מקצוע. במסגרת חוקים אלה נקבעים כללים שמקשים על הצטרפות למקצוע באמצעות חסמים שונים כגון דרישה ללימוד במוסדות "מוכרים", מבחני כניסה מחמירים, תשלום אגרה שנתית למימון הג'ובים של פקידי הגילדה, עבודת "התמחות" כשוליה אצל חבר גילדה ותיק, הגבלות על תחרות בין חברי הגילדה ועוד. בחלוף השנים נוצר לחץ תמידי להגבהת חומות הכניסה למקצוע. הנפגעים הראשונים הם צעירים שהשתלבותם בשוק העבודה נדחית ולכן אבטלת צעירים הפכה למכה כרונית במדינות אירופה. ענפים רבים בישראל כבר "מוסדרים" במסגרת גילדות מקצועיות, לדוגמה: עורכי דין, רופאים, יועצי השקעות, מתווכי דירות, שיפוצניקים ועוד רבים. קיים לחץ בלתי פוסק של בעלי מקצוע אחרים ל"הסדרת המקצוע" כגון גני ילדים, סופרים ומשוררים, דוגמנות, מנעולנים ועוד. 

החסמים העיקריים לשוק העבודה – "זכויות העובדים", איגודי עובדים ו"הסדרת" מקצועות – מעוגנים בחוקי המדינה, מעוותים את שוק העבודה, מייקרים את החיים בישראל, מעלים רף השחיתות והשקר ויגרמו גם להגדלת האבטלה בעיקר בקרב צעירים, עולים חדשים ואזרחים שמעוניינים בקריירה מקצועית חדשה.

וכך צריך היה להיות...

לפניכם מתווה לתיקון שוק העבודה המעוות,  שכמו יתר ההצעות שלנו "בלתי ישימה" מבחינה פוליטית:

1. המדינה לא תתערב בתנאי עבודה וביחסי עבודה. אלה יקבעו בלעדית בין עובדים למעסיקים.

2. יבוטלו החוקים המסדירים את פעילותם של איגודים מקצועיים. הצטרפות להסתדרות עובדים תהיה וולונטרית ואישית וכפופה להסכם שבין האיגוד לבין העובד שמצטרף אליו.

3. יבוטלו החוקים שנוגעים לשכר עבודה ולהסכמי שכר קיבוציים. שכר ייקבע בהסכמה במו"מ בין עובד למעסיק, או בין המעסיק לבין נציגו של העובד. אם עובד ירצה, הוא יוכל כמובן ליפות את כוחו של איגוד עובדים לייצגו מול המעסיק.

4. לא תהיה "זכות שביתה" בסקטור הציבורי.  עובד שתנאי העבודה אינם נראים לו - רשאי להתפטר.

5. כל זכויות העובדים יקבעו במו"מ בין המעסיק לעובד וללא התערבות המדינה. 

6. בית הדין המיוחד לעבודה יבוטל.

7. כפיה על עובד להצטרף להסתדרות מקצועית תהיה בלתי חוקית כמו כל הפעלה אחרת של כוח על אדם אחר. 

8. יבוטל שכר המינימום. השוק יקבע שכר מינימום בכל ענף, מקצוע ותחום לפי היצע וביקוש לעובדים באותו תחום.

9. כל החוקים במסגרתם מעניקה המדינה רישיונות עיסוק במקצועות מסוימים יבוטלו.

10. גילדות מקצועיות קיימות, כגון לשכת עורכי הדין, הסתדרות הרופאים, רשם המתווכים ועוד – יירשמו כעמותות עצמאיות ויוכלו להחליט את מי לקבל אל שורותיהן, את דרישות הקבלה המקצועיות, מבחני הכניסה וכל קריטריון אחר. לשכות מקצועיות אלה גם יוכלו להוציא משורותיהן חברים על פי הכללים שיקבעו.

11. לא תהיה כל מניעה להקמת לשכות מקצועיות מתחרות כגון לשכת עורכי הדין בעלי תואר אוניברסיטאי שני, או לשכת עורכי הדין המתמחים בנדל"ן. בעל מקצוע יוכל להצטרף ללשכה מקצועית מרצונו החופשי אם יראה בכך יתרון, אך יוכל להמשיך ולעסוק במקצוע גם מבלי להיות חבר בלשכה מקצועית. הלשכה המקצועית רשאית לסרב לקבל אל שורותיה בעל מקצוע שאינו עומד בקריטריונים שהציבה, או להדיח חבר ותיק שהפר את חוקיה. ייתכן שקופת חולים מסוימת, או בתי חולים, יסרבו להעסיק רופא שאינו חבר ההסתדרות הרפואית הראשית.


שכר העבודה יתאים עצמו לכישורי העובד ולתרומתו לעסק. שיעור האבטלה בישראל יהיה הנמוך בעולם באופן קבוע. "עודף" עובדים בענף מסוים יביא מהר מאד לירידת השכר באותו ענף ולהגדלת התמריץ לעבור לעבוד בתחומים אחרים בהם יש ביקוש גבוה לעובדים. שביתות והשבתות יתמעטו ויהיו אירוע נדיר, וכנראה רק במקרים של עוול קיצוני וזועק.

בתנאים אלה ייסגרו רוב החברות הקבלניות לכוח אדם. בשוק עבודה גמיש, פתוח וחופשי לא יהיה בהן צורך. המניע העיקרי להעסקת "עובדי קבלן" הוא החשש של חברות במשק להישאר "תקועים" עם עובדים, למרות שאין בהם צורך, מבלי יכולת חוקית לפטרם. 

בהעדר חוק שכר מינימום ותמיכה חוקית באבטלה סמויה, ובהעדר סבסוד לבטלה (באמצעות קצבאות שמקובלות כיום) יאוישו רוב משרות העובדים הזרים בעובדים ישראלים. לישראלים יש יתרון מול הזרים בידיעת השפה, קריאה, כתיבה והכרת המנטאליות. ישראלים רבים שכישוריהם המקצועיים אינם עולים על אלה של עובדים זרים נהנים כיום משכר שכלל אינם ראויים לו. הם מקבלים את השכר בתוקף חקיקה שרירותית שכופה על מעסיקים להעסיק אותם. את שכרם משלם הציבור באמצעות ייקור מוצרים, שירותים ומיסים. אחרים כלל לא טורחים להצטרף לשוק העבודה בזכות סבסוד הבטלה המוסדר בחוק.

יישום המשטר המוצע יוזיל מאד את מחירי המוצרים בישראל, באופן שגם אזרחים שמשתכרים שכר נמוך מהמקובל היום – יוכלו לקנות בשכרם יותר מוצרים מאשר כיום. 

לאחר תקופת מעבר מסוימת יתייצב שוק העבודה ויתגבשו בו "זכויות" מקובלות בכל תחום, וזאת במסגרת הסכמי עבודה מרצון. יזמים ישראלים וחברות בינלאומיות יגדילו את השקעותיהם בישראל באופן ניכר בזכות גמישות שוק העבודה. רבים יעדיפו לשלם שכר גבוה יותר לעובדים בישראל מאשר במדינות עם שוק עבודה קשיח שמגדיל את אי הוודאות והסיכון בהשקעות.


מוטי היינריך

עודכן לאחרונה ב שבת, 06 אוגוסט 2016 14:13

3000 תוים נשארו