דרך בדוקה של ח"כים לזכות בכותרות וראיונות בתקשורת היא להעלות הצעת חוק חדשה. חלק ניכר מהצעות החוק החדשות צברו ותק ב"מדינות העולם הנאור". יוזם החוק תמיד יסתיר את העלויות ויציג רק את שמינית הכוס המלאה.
בת"א מחפשים את ה"אחראי" – יש הדורשים את ראשו של ראש העיר, אחרים הפגינו, ובכל מקרה – "וועדה" כבר מונתה. הדעת הרי אינה סובלת שלפעמים אין "אחראי" לאסון, שיש אירועים אקראיים; ולפעמים, כן, גם הקורבן אשם.
זו השיטה בכל העולם: פוליטיקאים מחלקים כסף של אחרים לטובת הגדלת הבסיס הפוליטי שלהם. המקורבים דואגים לבחירה מחדש של הפוליטיקאים "שלהם".
כל המפלגות רוצות לחלק אחרת את "העוגה"– גם לפיד. הבעיה של מדינת ישראל אינה חלוקת "העוגה", אלא החסמים שמונעים ובולמים את צמיחת "העוגה".
לראשונה מזה עשרות שנים קמה בישראל מפלגה שחרטה על דגלה עקרונות של חופש הפרט, כלכלה חופשית וצמצום ההתערבות והעשייה המזיקים של השלטון בחיינו. מפלגה שאימצה חלק ניכר מרעיונות "קו ישר".
"אנחנו כולם יודעים מה צריך לעשות – אבל אנחנו לא יודעים איך להיבחר שנית אחרי שנבצע את הנדרש" (ראש ממשלת לוקסמבורג). גם ישראל קרובה ל"צוק". האם בכלל יש אצלנו ח"כים שמבינים מה צריך לעשות?
נפלאות דרכי ההיסטוריה. ביאטה סירוטה גורדון נפטרה לפני מספר ימים. אישה יהודייה שמונתה בשנת 1946 על ידי המושל האמריקאי של יפן, גנרל דאגלס מקארתור, לנסח את סעיפי החוקה בדבר זכויות האישה ביפן.
בשיטה הדמוקרטית הקיימת, יזכה בנשיאות (או בראשות הממשלה) כל נשיא שיבטיח לבוחרים יותר כסף תמורת פחות עבודה, ולא משנה באיזה כותרת יקראו לחוקים. איך חרצה ג'וליה את תוצאות הבחירות? אז מי זאת ג'וליה?
שחיתות היא מאפיין יסודי של פעילות ממשלתית, כל ממשלה - בארץ ובעולם. לכן, אין לשאוף ליותר פעילות ממשלתית, ליותר פיקוח ממשלתי. האמונה הטפלה שפוליטיקאים פועלים למען האזרח - שגויה.
הרשעתו של דרעי וריצוי העונש אינם מעלים או מורידים מחטאו להשקפתנו. דרעי אינו שונה מכל שותפיו במערכת הפוליטית בין אם נתפסו או לא, בין אם הורשעו או זוכו.