עסקים מתמודדים מול סיכונים עסקיים, אי וודאות בעלויות כלכליות שונות ועול רגולציה מכבידה. אך קיימת עלות יקרה לא פחות: פעילות "נמרצת" של פוליטיקאים שזקוקים נואשות לכסף למימון הבטחות פופוליסטיות לציבור.
כך טוען סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות. להשלמה, מביא פלוצקר לא פעם אנלוגיה למשק בית: "במונחי משפחה, זה לא אסון כשלמשק בית שהכנסתו השנתית 200 אלף שקל יש משכנתה של 320 אלף שקל" האמנם?
כולם מסכימים עם "חלוקה מחדש של העוגה": דפני ליף רוצה חלוקה שתעניק "דיור בר השגה" בשינקין, רוחמה אברהם חלוקה שתיטיב עם הפריפריה, לפיד ידאג ל"למעמד הביניים". אף אחד לא קורא להפסיק לחלוטין לחלק את העוגה.
פרסומת לארוחת מג'יק נודלס, שנפסלה לשידור על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו העסיקה את בתי המשפט עד לפני כשנה. עוד החלטה שיפוטית שעניינה טעם ו"איזונים חברתיים". במה עדיף טעמו של השופט?
למרות ההסכמה הרחבה בדבר קיומה של בעיית יוקר מחיה, קיימת מחלוקת בנוגע לגורמים, ובוודאי בנוגע לפתרונות. אכן נדרשת רגולציה אמיתית על מחירי המוצרים בשוק. אבל מי יכול להיות הרגולטור?
הסוב-יודיצה אוסר לדון בתקשורת ולחשוף פרטי דיון המשפטי. מדוע רע שהתקשורת תשפוט נאשם במקביל לבית המשפט? המערכת מייחסת כישורי ניתוח וחשיבה עדיפים לשופטים אז מדוע היא לא סומכת על אבחנתו בין עיקר לטפל?
בכלכלה חופשית, קאפיטליסטית, מי שנכשל משלם את המחיר והולך הביתה. בארה"ב אין כלכלה קאפיטליסטית, אלא כלכלה מנוהלת מלמעלה על ידי הממשל. כלכלה מנוהלת אינה כלכלה חופשית, ואינה קאפיטליזם.
התמוטטות הכלכלה באירופה ואמריקה, והר הדולרים שהסינים מלווים לממשלת ארה"ב נובעים מ"משבר החובות הריבוני". החוב והמשבר לא נוצרו בגלל "גלובליזציה", אלא בגלל באג חוקתי שמאפשר לפוליטיקאים ללוות כסף.
אייטולה חומייני (וממשיכו חאמיניי) מינה את עצמו ל"סמכות מוסרית עליונה" במדינה, וכל החלטה, מעשה או מינוי של ממשלת איראן כפוף לאישורו. מי הגוף השלטוני בישראל שלקח על עצמו סמכויות דומות מבלי שנבחר לכך?
החוק החדש האוסר עישון במקום ציבורי פתוח נובע מהגישה הכוחנית - "למדינה מותר הכול". עיקרון פאשיסטי בסיסי - למדינה יש זכות לכפות על הפרט התנהגות שהולמת לדעת מנהיגיה. הפעם, "המנהיג" היוזם הוא ח"כ ליצמן.