"באג דמוקרטי" הוא הכשל המובנה בשיטה הדמוקראטית הנוכחית, שמאפשר לממשלות לבצע בקלות יחסית תשלומי העברה לקבוצות באוכלוסייה, ברוב פרלמנטארי רגיל שנסגר ב"דיל" בין 3 ח"כים, וכך להגדיל את הר החובות הלאומי.
אין זה תפקידו של המבקר לנסות לכפות על הממשלה מדיניות על פי השקפתו האידיאולוגית. אבל המבקר החליט מה צריך להיות "תפקיד המדינה".
פוליטיקאי "נאמן" רק למהלכים שיבטיחו את בחירתו מחדש. חברות בכנסת היא ג'וב, קריירה, קידום מעמד אישי – שאיפה דומה כמו לכל אחד מאתנו. הצרה מתחילה כאשר נוצר ניגוד בין תועלת אישית של הח"כ לבין טובת האזרח.
ככל שחוב הממשלה יצמח, הדור הבא יירש כלכלה פחות יעילה ופחות מפותחת. הדרך להגדלת רווחת האזרח אינה ב"הצבעה על מקורות להגדלת המיסוי", אלא להיפך – הקטנה מתמדת ועיקשת של הוצאות הממשלה והקטנת המיסוי.
ידיעה זניחה בעיתון מדגימה את "הבאג הדמוקרטי": פגיעה בזכויות הפרט לטובת קבוצת לחץ. והפעם - לחצים פוליטיים של מסעדות באילת לביטול מבצעי "הכול כלול" בבתי המלון.
התבקשתי פעמים רבות להכין תקציר של האתר, שניתן להדפסה. לאחר עבודה רבה, הנה התקציר.
ניתן להוריד את הטקסט המלא בפורמט PDF שניתן להדפסה.
קשה לבקר את שופטי בית המשפט המחוזי, כנראה שפסיקתם מעוגנת בכללי המשחק המקובלים במערכת החוק. אבל, גם אם נקבל בהבנה את הכרעתם, לא נוכל להימלט מלהאיר את המשתמע מדבריהם.
גירעונות המפלגות, בייחוד לאחר בחירות, אינם סיפור חדש. המפלגות חייבות כסף לכל הבנקים. אלה מתייחסים להלוואות, בצדק, כ"כסף בטוח". החזרת הצ'קים של קדימה היא רק הצגה. אבל, למפא"י ההיסטורית זה לא היה קורה.
רוב הציבור דורש רגולציה, פיקוח, חקיקה ואכיפה, מינוי אנשים ישרים יותר. זו התחושה האינסטינקטיבית של צופה ממוצע. פיתרון אינטואיטיבי ושגוי למשוואה. הכתבה טובה כדיווח, אבל כרגיל מפספסים בפרק הסקת המסקנות.
חלק ניכר מהחוקים החדשים צומח בגלל אינטרס כלכלי צר שמגייס לעזרתו לוביסטים וחברי כנסת. הצעת החוק נארזת בעטיפה "ציונית", "הומאנית", או "חברתית" – והכנסת נעתרת לחבריה מקדמי החוק.
