ההשקפה ה"חברתית" המקובלת גורסת שפער כלכלי הוא הבסיס לפערים חברתיים. "חלוקה מחדש של העושר" ע"י המדינה אמורה להיות הפתרון. מאחר ואין מטה קסם להגשמת הרעיון, התהליך מתבצע דרך המערך הפוליטי, והתוצאה הפוכה.
בקרוב, עם פרסום הכרעת הדין בעניין ה"מינויים הפוליטיים" של השר צחי הנגבי, תרעש התקשורת למשך מספר ימים – עד שאירוע מסעיר אחר יתפוש את הכותרות. מהי הדרך היחידה לצמצום התופעה? רמז: שום עיתון לא יפרסם זאת.
חלק ב' של הכתבה על ה"מהפכה התעשייתית". למה לא קמה תנועה סוציאליסטית לפני כן - הרי לא חסרו איכרים "מנוצלים"? ביטול ניצול ילדים בעבודה בבתי החרושת וקיצור יום העבודה הארוך - האומנם השגי הסוציאליזם?
ראוי להפנות את הזרקורים דווקא אל הכלכלה השנייה בגודלה בעולם – יפן. שם מונחת הפצצה הגדולה. היפנים מפעילים את "שיטת אובמה" (ריבית 0 וגרעונות בתקציב) כבר 20 שנה וטרם "נחלצו" מהמשבר, אלא שוקעים עמוק יותר.
"הלוואות" הן כסף קל עבור פוליטיקאים – המחיר הפוליטי שלהן נמוך. החלופה, גיוס כסף באמצעות מיסוי עלולה לחבל בשרידותם הפוליטית. העם שונא מיסים. מדובר במשחק פירמידה קלאסי שבנקודה מסוימת חייב לקרוס.
דובאי נשלטת ע"י משפחת האמיר הענפה. חברות הענק כולן "ממשלתיות", כלומר של המשפחה. החלטות כלכליות מבוססות לרוב על "חזונו" של האמיר ומיושמות דרך מבוך האינטריגות בין המוני הנסיכים. המשפחה היא "המדינה"...
תפיסת ספינת הנשק האיראנית שהובילה נשק לחיזבאללה לא גרמה להתרגשות בעולם. וכמו בחידון התנ"ך המיתולוגי – הגענו ל"שלב השאלה הזהה": איפה ההסברה? את מלאכת ההסברה צריך להטיל על חברת פרסום ותדמית בינלאומית.
נֶפּוֹטִיזְם (על פי וויקיפדיה) הוא "כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם... או מכריהם, על פני אנשים אחרים". נפוטיזם אינו יכול לצמוח בעסק תחרותי...
שר האוצר, יובל שטייניץ, החליט לנקוט בצעדים ''מעודדי צמיחה''. השר צריך להראות שהוא עושה ''משהו'' בעניין, כך דלפו לתקשורת ארבעה רעיונות ''מפתיעים''.
