דובאי נשלטת ע"י משפחת האמיר הענפה. חברות הענק כולן "ממשלתיות", כלומר של המשפחה. החלטות כלכליות מבוססות לרוב על "חזונו" של האמיר ומיושמות דרך מבוך האינטריגות בין המוני הנסיכים. המשפחה היא "המדינה"...
תפיסת ספינת הנשק האיראנית שהובילה נשק לחיזבאללה לא גרמה להתרגשות בעולם. וכמו בחידון התנ"ך המיתולוגי – הגענו ל"שלב השאלה הזהה": איפה ההסברה? את מלאכת ההסברה צריך להטיל על חברת פרסום ותדמית בינלאומית.
נֶפּוֹטִיזְם (על פי וויקיפדיה) הוא "כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם... או מכריהם, על פני אנשים אחרים". נפוטיזם אינו יכול לצמוח בעסק תחרותי...
שר האוצר, יובל שטייניץ, החליט לנקוט בצעדים ''מעודדי צמיחה''. השר צריך להראות שהוא עושה ''משהו'' בעניין, כך דלפו לתקשורת ארבעה רעיונות ''מפתיעים''.
כ-100 שנים לפני שמרכז הליכוד וועידת העבודה נולדו, תיאר הסופר וההוגה אחד-העם, אבי ''הציונות הרוחנית'' את העתיד להתרחש בפוליטיקה הישראלית.
טענה תמימה שמושמעת לעיתים תכופות על ידי אנשי ציבור ותקשורת. שורשיה האידיאולוגים של השקפת העולם שהמדינה אחראית כמעט לכל הסובב אותנו נעוצים בתנועה הסוציאליסטית-קומוניסטית שהפכה למקובלת לפני כמאה שנים...
די שבעלי הון ירוויחו מהשלטון צריך להיות מצב בו לשלטונות יש כסף רב לחלוקה. ככל שממשלה מעורבת יותר בכלכלה, עומדים לרשותה תקציבים גבוהים יותר לחלוקה – נוצרות הזדמנויות התעשרות על ידי קרבה לפוליטיקאים...
פוליטיקאים עומדים לעיתים תכופות בלחץ שולחיהם [בדרך כלל 'קבוצות לחץ'] לתת מענה למצוקה, לפעמים אפילו אמיתית. במקרים רבים הפיתרון הנכון למשוואה אינו נוח לטווח השיקולים הקצר של הפוליטיקאים. אבל מה לעשות?
המשבר אינו ''פיננסי'', הכלכלה האמריקאית אינה כורעת בגלל נטל אגרות החוב המפוקפקות של הבנקים למשכנתאות, זה רק סימפטום של המחלה, אחד מהם.
